כפר חסידים נוסד בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי קבוצת עולים חסידיים ממזרח אירופה, שביקשו להקים יישוב חקלאי המבוסס על עבודה עצמית ורוח יהודית מסורתית. העולים הגיעו בגלים, ורבים מהם היו חלק מתנועות חסידיות שחיפשו עתיד חדש בארץ ישראל בתקופה שבה ההתיישבות החקלאית הייתה עדיין בראשית דרכה.

בשנים הראשונות התמודדו המייסדים עם תנאי שטח קשים: ביצות, מחסור במים וקשיים כלכליים. למרות זאת, הקהילה הצליחה לשרוד בזכות רוח ההתמדה והערבות ההדדית שאפיינה את היישוב. החלוצים הקדישו את מרצם לפיתוח אדמות חקלאיות, ניקוז מים ובניית תשתיות בסיסיות.

במהלך שנות ה-30 וה-40 הכפר הלך והתחזק. תוספת של משפחות חדשות, יחד עם הקמת מוסדות חינוך ודת, תרמה ליצירת מסגרת יציבה. הכפר הפך למוקד משיכה לחסידים נוספים שביקשו להצטרף לקהילה בעלת אופי רוחני ומסורתי, תוך שמירה על אורח חיים חקלאי.

עם השנים עבר כפר חסידים שינוי משמעותי – מהתיישבות חקלאית קטנה ליישוב בעל מוסדות חינוכיים מוכרים, שחלקם השפיעו על דמותו של האזור כולו. המורשת החסידית נותרה חלק מהותי מהזהות המקומית, והיא זו שהעניקה ליישוב את שמו ואת צביונו במשך דורות.

כיום, ההיסטוריה של כפר חסידים משמשת בסיס איתן להבנת התפתחותו: מסיפורם של חלוצים חסידיים שראו בחזון ההתיישבות שליחות רוחנית וחברתית, ועד להתבססות קהילה יציבה שממשיכה לשלב מסורת עם חיי יום-יום בארץ ישראל.